יום חמישי, 14 בינואר 2016

שטויות קטנות

פוסט בהמשכים. אני עובדת עליו כמעט חודשיים. ממלאת אותו בכל טוב, ולפעמים נראה לי עכשיו שחלק מהדברים כבר פחות נוראיים. מצד שני, אני עומדת מאחורי כל מה שמופיע ברשימה שכתבתי, וגם אחרי שלושה וחצי חודשים לא שיניתי את דעתי בעניין. אני יודעת שאין לי ממש על מה להתלונן, אבל אחרי כמה חודשים בצד הנכון של המפה, שיחות עם הבית מחסור באינטרנט לרגל מעבר בית, וקצת (הרבה) געגועים, הכנתי רשימה של כל מה שעלה לי לראש ואין פה או שהוא לא בדיוק וקצת אחרת ומצריך הסתגלות. באמת שאני לא מתלוננת אבל -

# אני מתגעגעת לסלמי סרוולד של יחיעם, ולגבינת גלעד רוקפור של לא אחרת מאשר תנובה
כל הגבינות הכחולות כאן נוטות לכיוון הקרמי כמו Bloose שנמכרת גם בישראל. בא לי אחת כזו מתפוררת, כמו פטה כבשים שאין כאן. וגם, למרות כל הכבשים והעיזים שחיות פה בכיף לא ניתן למצוא כאן ממש גבינות או מוצרים של חלב עיזים. הגבינות הנחשבות בעיקר מיובאות או שייכות למחלבות מקומיות, אבל גם הן של פרות. או שפשוט עדיין לא מצאתי...

# אני מתגעגעת לרצפות ששוטפים אותן עם מגב 
לתחושה של הקור ברגליים על מרצפת חשופה שלא מכוסה בשטיח, ולא לתחושה המוזרה של מן לינולאום שמודבק לרצפה כלשהיא (אם היא חורקת זה כנראה קרשים מעץ, ואם זה כך אז לפחות אני מדמיינת פרקט טבעי מהמם). בכל מקרה האפשרויות כאן נעות בין מגוון בלתי נגמר של שטיחים מקיר לקיר או הלינוליאום החוויתי הזה...
ועוד רבות יסופר על האמבטיה המיוחדת שלנו (בפוסט נפרד שיוקדש לבחירת בתים)
אגב, הבאתי מגבים מהבית, באמת! שניים. כי שמעתי שהם עולים כאן משהו כמו 45$! טירוף, נכון? העניין הוא שאין לי ממש איפה ומתי להשתמש בהם. אני חושבת למסגר ולתלות על הקיר למזכרת.

# אני מתגעגעת לאנשים שמתקשרים בוואטצ'-אפ ולהעביר תמונות להמחשה בטלפון הנייד
אין לי אפשרות לשלוח MMS (אני הולכת לטפל בעניין הזה ממש בקרוב) אבל רציתי לשלוח בוואטצ'-אפ ואותו יש רק לישראלים, לאמריקאים ולגל. לצערי המכרים האלה יכולים להיספר על יד אחת, כך שאני מרגישה קצת מוגבלת. הוואטצ'-אפ היא מאפשרויות התקשורת החביבות עליי אחרי הפייסבוק. מישהו אמר לי שהוא מתלבט אם בכלל כדאי להכיר לניו זילנדים את האפליקציה המהממת הזו כי אולי זה יקלקל אותם.
ידוע שבניו זילנד הכל 10 שנים אחורה בכל מה שקשור לטכנולוגיה. אני בהחלט הולכת לחייב את החברות שלי לשים את האפליקציה על הטלפון שלהן וגם אפתח לנו קבוצה (שמות לקבוצות זה החלק הקשה) אני רק מחכה לפגוש אותן ולתת להן להתרגל אליי שניה.

# אני מתגעגעת לפורים
כל יום מוצאים סיבה חדשה להתחפש - יום שיער מצחיק, מירוץ בבית הספר, האלווין... הוא לא מת על תחפושות כי זה לא נוח, השניה עדיין לא יודעת מה זה היפי (התחפושת שבחרו לה למירוץ בבית הספר, אה - היא גם אמורה לרוץ בזה???) והיא לא בטוחה שזה נראה יפה בכלל, והקטנה היא צריכה שזה יהיה מסתובב מאוד ולא קצת. הם לא שמעו על 'פעם בשנה' יש בזה משהו מיוחד וייחודי. טוב אני נשמעת כמו פולניה עכשיו... מה שכן, אמא שלי לא צריכה לקנות תחפושת אלזה ב180 ש"ח כי כאן מצאתי אותה on-line ב9$ בלבד!!!

# אני מתגעגעת לקמח לחם שטיבל מס' 2
עדיין מחפשת את האחד. אבל לאחרונה מצאתי חנות למוצרי טבע ממש נחמדה, ואפילו הצלחנו למצוא את השמות של כוסמין ושיפון בלי בעיות. וגם ממש אהבתי את שקיות הנייר החומים שעושים את הכל עוד יותר בריא לעולם ולנשמה. והאמת שהכי - יש פינת משחק לילדים בכל חנות כמעט. בסופר יש סלסילה עם פירות, ולפעמים לחמניות טריות מהמאפיה, כדי שהילדים ינשנשו משהו בזמן שאני קונה. אז בחנות הזו יש פינת משחק מתוקה שצופה לרחוב וזיו התנהגה למופת בזמן שאני ניסיתי למצוא את התרגום לכוסמין ולשיפון וחיפשתי ממרח תמרים (אין) ועוד כל מני. קמח לחם עדיין אין, אבל בינתיים כבר יש לי מחמצת ואני עפה על עצמי עם לחמי מחמצת משודרגים

# אני מתגעגעת לבילוי מזדמן עם חברה בקניון אחרי שהפקדתי את הילדים עם אבא שלהם ויצאתי לסידורים.
 גם אם זה קרה מדי פעם, בשבת בשעה 20:00. העובדה שהקניון כאן נסגר ב- 17:30 מכניסה אותי לסטרס, אפילו שהוא פתוח בשבת וראשון. יש משהו מנצנץ יותר ביציאה לקניות בערב, בלי הילדים ועם סיומת של סושי או סתם קפה. כשהכל נסגר בחמש אז כבר מארבע מתכוננים לסיים את הפעילות, ואחר כך מגלים שהשקיעה לא מתחילה לפני תשע והילדים לא מעוניינים לישון לפני שחושך, ובקיצור - למה לעזלז הקניון נסגר בחמש???

# אני מתגעגעת ל"סער"
או בעצם לכל חנות ייעודית של אפיה עם המון המון המון דברים שעושים לי שמח, כמו מפיות עגולות שמתאימות לגודל של עוגה, שוקולד מריר במשקל וכל ההפתעות שאפשר למצוא ב"סער" ואם אתן ליד גן שמואל וקפצתן לסיבוב קטן אולי תעדכנו אותי ואתן לכן רשימה. אני לעומת הנו"זים מהסעיף למעלה כן מחוברת לוואטצ'אפ. ובנינו - מגיעה לי חבילה קטנה עם פינוקים מדיי פעם.

# מתגעגעת למלפפונים חמוצים, אפילו של השופרסל
אני יודעת, אפשר למצוא אותם גם כאן. אבל לא ממש כאן איפה שאני גרה, וזה פרט שהיה חסר לי כשהיינו בוולינגטון (שם אפשר למצוא אותם) או אפילו בדרך בוונגנואי. אבל עכשיו אני כבר יודעת שיש פה חמוצים נורמליים, ואני רק צריכה לתכנן סופ"ש בווליגטון, כי מה הן 10 שעות נסיעה לעומת הזכות לפתוח קופסאת שימורים עם מלפפונים חמוצים מהארץ. בסוף לא נותרה ברירה ופשוט הכנתי בעצמי
*הסעיף נכתב טרום עוגת היומולדת של זיו כשאני בסטרס ובפחד ממה שאני לא אמצע בחנות היחידה כנראה שיש בה משהו דומה לסער.

# סילאן, ממרח תמרים
אין הרבה מה לומר, התמרים כאן עולים כמו זהב, (39$ לקילו!!!) ויש להם את כל סוגי הממרחים בעולם, אבל ממרח תמרים אין, אותו כנ"ל גם לסילאן. מבאס ביותר. אבל, זה תירוץ טוב לחבילות מהארץ. והעוגיות המגולגלות מקבלות יוקרה ומקום של כבוד כשאני מכינה אותם, כי מה לעשות הממרח כבר לא נשפך כמו מים, ואי אפשר לקפוץ לאלונית ולהצטייד בעוד איזה שישיה.

#קייטנות בחופש הגדול
סתם, זה לא באמת שאני מתגעגעת לקייטנה, אבל האמת שהקיץ הזה הגיע לי במפתיע, ואני לא מאמינה שאני אומרת את זה אבל לא הייתי מספיק מתוכננת מראש, ולהיות ספונטנית עם שלושה ילדים, במדינה שבה כולם מאורגנים על תכניות שבוע מראש (כל פעם חוזרת אליי התשובה להודעה שאולי נפגיש את הילדים: יש לנו פליי-דייט כל השבוע, אולי נתראה בשבוע הבא... נוט) והתחושה הכללית היא שכולם נסעו לחופש, לחרוש את האי הדרומי, או להצפין למעלה לקצה החם והלא פחות מהמם של האי הצפוני, ואנחנו מנסים להתרגל עדיין לכאן, וחוקרים בקטנה את ההר והסביבה. אבל באמת שאני לא מתלוננת, רוב הזמן (נגיד 94% מהזמן) אני ממש בסבבה וכך גם הילדים. וכולנו יודעים שהסוף מתקרב.... חוזרים ללימודים ב-1 לפברואר ויחד איתנו יחזרו כל החברים.

# הכי הכי אנחנו מתגעגעים לסבא וסבתא ולחברים
שום סקייפ לא יחליף לעולם חיבוק, נשיקה וקפה מעלה אדים עם עוגה שיצאה מהתנור ברגע האחרון. אנחנו כולנו מתגעגעים, ובאמת שאין לכם תחליף! ממליצה בחום לקחת פסק זמן לפני הנסיעה ולבלות אותו עם המשפחה והחברים הקרובים, ולייצר המון המון מזכרות ורגעים שיהיה לכולם על מה להתרפק.



תגובה 1:

  1. גם אני מתגעגעת למפגש בלתי צפוי בחדר אוכל או למפגש לקפה על הרפסת שאת עוזרת לי לבשל במטבח וסתם לדבר איתך...

    השבמחק