יום רביעי, 18 בנובמבר 2015

כל ההתחלות...

או במילים אחרות למה ניו זילנד? ואיך הגעתי לכתוב בלוג

לפני שמונה שנים יצאנו לדרך, זוג צעיר אחרי חתונה, רגע לפני שנכנסים לשגרה של עבודה, משפחה ובית (מממ... הייתי צעירה ותמימה, אבל אופטימית). סוג של ירח דבש / טיול אחרי צבא שלא יצא לפועל / סיום לימודים ועוד שלל תירוצים. 
החצי כבר הספיק בעבר לטייל באפריקה וחשב על דרום אמריקה, אני רציתי יפן ובסוף סיכמנו על ניו זילנד. החלטה שהולידה חלום לא צפוי.


 Mt. Cook, 2007
שבוע לתוך שהותנו באי, ועוד לפני שממש יצאנו לתוך המרחבים הירוקים, בלי שדיברנו על כך קודם, גילינו בערב אחד שלשנינו עוברות מחשבות על "איך היה יכול להיות... אם היינו חיים כאן". ואם לקצר, התשובה שלנו אז לשאלה הזו היתה מאוד ברורה: "רחוק, רחוק מדיי".
רחוק מהמשפחות, רחוק מדיי מהסביבה שאנחנו מכירים, רחוק מהמציאות שבה גדלנו, ומהעקרונות עליהם התחנכנו (אין לי ארץ אחרת וכו') ורחוק מאבא ואמא.

ולמרות ההבנה הזו, התלהבנו מהמחשבה על אפשרות לחיות במקום הזה, עם הרגלי המיחזור הנהוגים בבתים וההתגייסות של המערכת העירונית למטרה הזו. נדהמנו מכך שאין פחים בטבע ובקושי בפארקים, ולמרות זאת הכל נקי כל כך ואין עדויות למטיילים שעברו לפנינו. תוך כדי הטיול התאהבנו בתכנון והארגון של ה- DOC (מקביל בערך לחברה להגנת הטבע, עם הרבה יותר השפעה) ועד כמה הוא נוכח בכל מקום. בקיצור, התלהבתי מהאכפתיות של האנשים ושל המדינה לסביבה בה הם חיים והרגשתי טוב לקחת חלק בזה אפילו רק כתיירת.

Veronica Loop Track, Mt. Taranaki, 2007
אחרי חודשיים וחצי של ירוק בעיניים, הרעיון הרומנטי של חיים בגן העדן נכנס למגירה שנסגרה מעצמה עם חזרתנו בטיסת אלעל הביתה, וצלילתנו לחיי השגרה. חזרנו לעבודה וללימודים (אחד מאיתנו, וזו לא אני, בחר במקצוע עם חוזה ארוך טווח כסטודנט מן המניין), החלפנו בית או שניים, ובינתיים הגיעו גם הילדים בזה אחר זה במרווחים מדודים, ולמען האמת החלום שנרקם אי שם בחורף או בקיץ של 2007 תלוי באיזה צד של הכדור מסתכלים על זה, העלה אבק בתוך מגירה עלומה במעמקי מחשבתי.

האמת שלאורך השנים היו כמה נקודות קצה בחיי או חיינו, בשלבים שעמדנו לפני שינוי. זמנים כאלו הוציאו את הרעיון ממחשכים (ותודה לחברות האמת ששמעו אותי לא פעם אומרת שאנחנו "נעבור לניו זילנד בעוד שנה שנתיים" ולא צחקו עליי). אבל איכשהו אף פעם לא הצלחנו להביא את הרעיון לכדי מימוש, ואני התחלתי להאמין שחלומות נועדו כדי שאחלום עליהם, והחזרתי אותו למקומו ההגיוני.


והנה אנחנו בשמורת החולה, 2014
לפני קצת יותר משנה, הגעתי לעוד שלב כזה בחיי, שלב מכריע שאצלי תמיד מלווה בדמעות ואצל החצי השני שלי בהסכמה למה שאני מבקשת (בניסיון לעזור לי להפסיק לבכות). ומה שביקשתי זה לחיות במקום כמו ניו זילנד, שבו ארגיש שטוב לי לגדל את הילדים שלנו, לחנך אותם להיות האנשים שאני מאחלת להם שיהיו, ולחשוף אותם לערכים של חברה וסביבה כפי שהייתי מקווה שיהיו פעם גם אצלנו, ואולי, רק אולי לחיות ברווחה כלכלית, כזו שתאפשר לנו יום אחד לבחור איפה לבנות את ביתנו.
זה היה רגע קטן אחד שבו הבנו שעומדת בפנינו הזדמנות להגשים חלום, את ה-חלום, ושהפעם זה עכשיו או לעולם לא.

בראש התחילה להתרוצץ לי רשימה של כן עכשיו ולא עכשיו (האמת שבעיקר כן, ולא אחד):
  • עכשיו כי הילדים צעירים מספיק, ולא צעירים מדיי
  • כי אני בבית ויכולה להתגייס כולי למטרה הזו - חצי משרה לפחות עד שהילדים חוזרים מהמסגרות
  • כי אולי נצליח לצאת מהמצב הכלכלי שאנחנו תקועים בו (מה לעשות, הכלכלה בישראל לא ממש היתה לטובתנו)
  • כי אם נחליט לעבור מהמושב, כדי להצליח לבנות בית בארץ, ונשתקע במקום חדש, כנראה שלא נצא לחוויה הזו שתמיד רציתי - לחיות בחו"ל (מאז שהייתי ילדה חלמתי שההורים שלי ייקחו אותנו לחיות בחו"ל. הרעיון נולד כנראה עם חזרתה של משפחה מהקיבוץ משליחות באוסטרליה. כשהבנתי שמההורים שלי לא תבוא הגאולה, התגבשה אצלי החלטה שכשתהיה לי משפחה אני אעבור לחו"ל, אפילו לקצת. הייתי בטח בת 10...אבל לא שכחתי את זה אף פעם)
  • אבל אולי לא עכשיו - כי ההורים שלו והסבתות שלי לא נהיים צעירים, ואולי כדאי לחכות. (נאלצתי לשים את הטיעון הזה בצד ולהתגבר עליו בשביל להגיע להחלטה הסופית)

וכך מצאתי את עצמי מתחילה בתפקיד חדש - מתאמת פרוייקט מטעם עצמי להגשמת החלום. בהתחלה (חמש דקות בערך) עוד שמרתי על זה בסוד, אחר כך לא התאפקתי וגיליתי בסוד לחברות, ואחרי זמן קצר כבר שיתפתי את כל העולם, כי אני פשוט לא יכולה לחסוך מהאנשים שבחיי דבר כלכך מרגש. 

לאורך כל הדרך נשים חכמות אמרו לי שאני צריכה לכתוב על זה בלוג. גם בשביל היום שהן אולי יעברו את הדרך הזו עד אלינו, וגם בשביל שיום אחד אני אקרא את הדברים ואאמין שזה הסיפור שלי.
אז היום, שנה וחודשיים כמעט אחרי שעשינו את ההחלטה להגשים את החלום אני מתמודדת עם עולם חדש ולא שגרתי עבורי, עולם הכתיבה והבלוגים.
אני מקווה לרכז כאן את כל החוויות שליוו אותנו בתהליך ההגירה לניו זילנד. את השלבים שלא ידעתי שקיימים בתהליך המעבר. את התכנון -  שאצלנו בחלקו היה מאוד מתוכנן, ובחלקו קרה בספונטניות, בשני המקרים ההשפעות על כל החוויה הזו עלינו וגם על הנספחים (להלן שלושת הילדים) היו לטובה. את כל מה שלא כתוב באתר ההגירה, ושלא כתוב בשום מדריך, אבל חקוק אצלנו בכל אבן דרך של המסע.

אתם מוזמנים לקרוא, לשאול, לשתף ולעדכן. מבטיחה להתמיד עד שארגיש שלא נותר לי מה לומר, ושהמעבר שלנו הושלם. 

 Kia Ora Everyone



  

17 תגובות:

  1. עשית צעד נכון וקשה בכמה חזיתות ובכמה רבדים. שמחים לקרוא אותך כאן.

    השבמחק
  2. כתיבתך מרגשת ונוגעת ככ יפעתוש....
    אין כמו להקשיב ללב ולתת לעצמך ללכת אחרי החלומות .
    הצהרת על הרצון הזה בגיל 10.
    הנשמה יודעת ההההכל. 💜💜💜

    השבמחק
  3. כתיבתך מרגשת ונוגעת ככ יפעתוש....
    אין כמו להקשיב ללב ולתת לעצמך ללכת אחרי החלומות .
    הצהרת על הרצון הזה בגיל 10.
    הנשמה יודעת ההההכל. 💜💜💜

    השבמחק
  4. אהובה שלי, אני כל-כך גאה בך על הדרך שאת עושה. נדמה לי, שיכולתי לכתוב בעצמי בלוג, על המחשבות, החוויות, הרגשות שעולים, ובכלל - בעקבות השיתוף המרגש שלך, ואלה שעוד יבואו. יחד עם זה - זה הבלוג שלך, ורק אכתוב כאן, שאני כל-כך שמחה שהתחלת לכתוב. את אכן כותבת באופן כובש לבבות (לפחות את זה שלי). מחכה כבר לבא אחריו. אך, את, קחי את הזמן לכתוב אותו בזמנך. אוהבת אותך ושמחה כל-כך שאת מממשת החלום, שהופך וקורם עור וגידים - להיות מציאות, כמו זו שחלמת עליה.

    השבמחק
  5. מרגיש לי נעים.
    בהצלחה בדרככם החדשה.
    בטוח עוד ניפגש...

    השבמחק
  6. בתור אחת שבאה לכאן בלי טיול מקדים ובלי לדעת למה היא נכנסת אני לגמרי מסכימה איתך. ניו זילנד זו פשוט אהבה, אם אתה לא רוצה ליפול בפח אל תבוא לכאן.

    השבמחק
  7. אני גם לקראת מעבר לנו זילנד ומה שכתבת גורם לדיגדודים להיות צורבים יותר.
    אני בהחלט יעקוב אחרי הפרקים ויחכה לכמה טיפים שימושיים.

    השבמחק
    תשובות
    1. אם אתם צריכים טיפים בקצב יותר מהיר מהבלוג אתם מוזמנים לחפש אותי בפייסבוק Yifat Yanai Carmi ואשמח מאוד לתת מענה ספציפי לפי השלב שאתם נמצאים בו. וכמובן להציע לכם להצטרף לקבוצה של טלי אליהו Shalom New Zealand שהיא מקום מצויין לשמוע מישראלים שכבר עברו איך מתנהלים החיים שלהם, וגם למצוא הרבה שאלות של אנשים שנמצאים בדרך

      מחק
    2. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

      מחק
  8. ממש יפה! גם אנחנו בדרך אבל עוד לא החלטנו סופית ניו זילנד או אוסטרליה. אשמח לשמוע על החוויות

    השבמחק
  9. הי יפעת,
    שמחנו לקרוא! - תודה.
    גם אנחנו עולים על מטוס בשבת, עם הבנות הקטנות... בדרך להתיישבות בניוזילנד :)
    נמשיך לעקוב, לקרוא ולהזדהות...
    שיהייה לכולנו בהצלחה

    השבמחק
    תשובות
    1. וואו! איזו התרגשות! המון בהצלחה!!! שמעתם על קבוצת הפייסבוק Shalom New Zealand? כדאי להצטרף כדי להקל על המפגשים הראשונים שלכם עם חוויות פשוטות כמו חיפוש טחינה בסופר...

      מחק
  10. גם לי מדגדג ומתחיל לחשוב ברצינות. אשמח לקרוא על האפשרויות החוקיות לחיות שם.

    השבמחק
    תשובות
    1. אני מבטיחה לכתוב על הבירורים שלנו פוסט מסודר, אבל המקום הכי טוב להתחיל בו בוא אתר ההגירה הניו זילנדי. immigration.govt.nz

      מחק
  11. אנחנו חושבים מזמן על מעבר... הכיוון היה קנדה. לא חשבנו בכלל על ניו זילנד. נתת לנו כיוון מחשבה מעניין מאוד מאוד. ממתינה בציפיה להמשך הבלוג

    השבמחק