או במילים אחרות למה ניו זילנד? ואיך הגעתי לכתוב בלוג
לפני שמונה שנים יצאנו לדרך, זוג צעיר אחרי חתונה, רגע לפני שנכנסים לשגרה של עבודה, משפחה ובית (מממ... הייתי צעירה ותמימה, אבל אופטימית). סוג של ירח דבש / טיול אחרי צבא שלא יצא לפועל / סיום לימודים ועוד שלל תירוצים.
החצי כבר הספיק בעבר לטייל באפריקה וחשב על דרום אמריקה, אני רציתי יפן ובסוף סיכמנו על ניו זילנד. החלטה שהולידה חלום לא צפוי.לפני שמונה שנים יצאנו לדרך, זוג צעיר אחרי חתונה, רגע לפני שנכנסים לשגרה של עבודה, משפחה ובית (מממ... הייתי צעירה ותמימה, אבל אופטימית). סוג של ירח דבש / טיול אחרי צבא שלא יצא לפועל / סיום לימודים ועוד שלל תירוצים.
| Mt. Cook, 2007 |
רחוק מהמשפחות, רחוק מדיי מהסביבה שאנחנו מכירים, רחוק מהמציאות שבה גדלנו, ומהעקרונות עליהם התחנכנו (אין לי ארץ אחרת וכו') ורחוק מאבא ואמא.
ולמרות ההבנה הזו, התלהבנו מהמחשבה על אפשרות לחיות במקום הזה, עם הרגלי המיחזור הנהוגים בבתים וההתגייסות של המערכת העירונית למטרה הזו. נדהמנו מכך שאין פחים בטבע ובקושי בפארקים, ולמרות זאת הכל נקי כל כך ואין עדויות למטיילים שעברו לפנינו. תוך כדי הטיול התאהבנו בתכנון והארגון של ה- DOC (מקביל בערך לחברה להגנת הטבע, עם הרבה יותר השפעה) ועד כמה הוא נוכח בכל מקום. בקיצור, התלהבתי מהאכפתיות של האנשים ושל המדינה לסביבה בה הם חיים והרגשתי טוב לקחת חלק בזה אפילו רק כתיירת.
| Veronica Loop Track, Mt. Taranaki, 2007 |
האמת שלאורך השנים היו כמה נקודות קצה בחיי או חיינו, בשלבים שעמדנו לפני שינוי. זמנים כאלו הוציאו את הרעיון ממחשכים (ותודה לחברות האמת ששמעו אותי לא פעם אומרת שאנחנו "נעבור לניו זילנד בעוד שנה שנתיים" ולא צחקו עליי). אבל איכשהו אף פעם לא הצלחנו להביא את הרעיון לכדי מימוש, ואני התחלתי להאמין שחלומות נועדו כדי שאחלום עליהם, והחזרתי אותו למקומו ההגיוני.
| והנה אנחנו בשמורת החולה, 2014 |
זה היה רגע קטן אחד שבו הבנו שעומדת בפנינו הזדמנות להגשים חלום, את ה-חלום, ושהפעם זה עכשיו או לעולם לא.
בראש התחילה להתרוצץ לי רשימה של כן עכשיו ולא עכשיו (האמת שבעיקר כן, ולא אחד):
- עכשיו כי הילדים צעירים מספיק, ולא צעירים מדיי
- כי אני בבית ויכולה להתגייס כולי למטרה הזו - חצי משרה לפחות עד שהילדים חוזרים מהמסגרות
- כי אולי נצליח לצאת מהמצב הכלכלי שאנחנו תקועים בו (מה לעשות, הכלכלה בישראל לא ממש היתה לטובתנו)
- כי אם נחליט לעבור מהמושב, כדי להצליח לבנות בית בארץ, ונשתקע במקום חדש, כנראה שלא נצא לחוויה הזו שתמיד רציתי - לחיות בחו"ל (מאז שהייתי ילדה חלמתי שההורים שלי ייקחו אותנו לחיות בחו"ל. הרעיון נולד כנראה עם חזרתה של משפחה מהקיבוץ משליחות באוסטרליה. כשהבנתי שמההורים שלי לא תבוא הגאולה, התגבשה אצלי החלטה שכשתהיה לי משפחה אני אעבור לחו"ל, אפילו לקצת. הייתי בטח בת 10...אבל לא שכחתי את זה אף פעם)
- אבל אולי לא עכשיו - כי ההורים שלו והסבתות שלי לא נהיים צעירים, ואולי כדאי לחכות. (נאלצתי לשים את הטיעון הזה בצד ולהתגבר עליו בשביל להגיע להחלטה הסופית)
וכך מצאתי את עצמי מתחילה בתפקיד חדש - מתאמת פרוייקט מטעם עצמי להגשמת החלום. בהתחלה (חמש דקות בערך) עוד שמרתי על זה בסוד, אחר כך לא התאפקתי וגיליתי בסוד לחברות, ואחרי זמן קצר כבר שיתפתי את כל העולם, כי אני פשוט לא יכולה לחסוך מהאנשים שבחיי דבר כלכך מרגש.
לאורך כל הדרך נשים חכמות אמרו לי שאני צריכה לכתוב על זה בלוג. גם בשביל היום שהן אולי יעברו את הדרך הזו עד אלינו, וגם בשביל שיום אחד אני אקרא את הדברים ואאמין שזה הסיפור שלי.
אז היום, שנה וחודשיים כמעט אחרי שעשינו את ההחלטה להגשים את החלום אני מתמודדת עם עולם חדש ולא שגרתי עבורי, עולם הכתיבה והבלוגים.
אני מקווה לרכז כאן את כל החוויות שליוו אותנו בתהליך ההגירה לניו זילנד. את השלבים שלא ידעתי שקיימים בתהליך המעבר. את התכנון - שאצלנו בחלקו היה מאוד מתוכנן, ובחלקו קרה בספונטניות, בשני המקרים ההשפעות על כל החוויה הזו עלינו וגם על הנספחים (להלן שלושת הילדים) היו לטובה. את כל מה שלא כתוב באתר ההגירה, ושלא כתוב בשום מדריך, אבל חקוק אצלנו בכל אבן דרך של המסע.
אתם מוזמנים לקרוא, לשאול, לשתף ולעדכן. מבטיחה להתמיד עד שארגיש שלא נותר לי מה לומר, ושהמעבר שלנו הושלם.
Kia Ora Everyone
מחכה להמשך ☺
השבמחקמחכה להמשך ☺
השבמחקעשית צעד נכון וקשה בכמה חזיתות ובכמה רבדים. שמחים לקרוא אותך כאן.
השבמחקכתיבתך מרגשת ונוגעת ככ יפעתוש....
השבמחקאין כמו להקשיב ללב ולתת לעצמך ללכת אחרי החלומות .
הצהרת על הרצון הזה בגיל 10.
הנשמה יודעת ההההכל. 💜💜💜
כתיבתך מרגשת ונוגעת ככ יפעתוש....
השבמחקאין כמו להקשיב ללב ולתת לעצמך ללכת אחרי החלומות .
הצהרת על הרצון הזה בגיל 10.
הנשמה יודעת ההההכל. 💜💜💜
אהובה שלי, אני כל-כך גאה בך על הדרך שאת עושה. נדמה לי, שיכולתי לכתוב בעצמי בלוג, על המחשבות, החוויות, הרגשות שעולים, ובכלל - בעקבות השיתוף המרגש שלך, ואלה שעוד יבואו. יחד עם זה - זה הבלוג שלך, ורק אכתוב כאן, שאני כל-כך שמחה שהתחלת לכתוב. את אכן כותבת באופן כובש לבבות (לפחות את זה שלי). מחכה כבר לבא אחריו. אך, את, קחי את הזמן לכתוב אותו בזמנך. אוהבת אותך ושמחה כל-כך שאת מממשת החלום, שהופך וקורם עור וגידים - להיות מציאות, כמו זו שחלמת עליה.
השבמחקמרגיש לי נעים.
השבמחקבהצלחה בדרככם החדשה.
בטוח עוד ניפגש...
בתור אחת שבאה לכאן בלי טיול מקדים ובלי לדעת למה היא נכנסת אני לגמרי מסכימה איתך. ניו זילנד זו פשוט אהבה, אם אתה לא רוצה ליפול בפח אל תבוא לכאן.
השבמחקאני גם לקראת מעבר לנו זילנד ומה שכתבת גורם לדיגדודים להיות צורבים יותר.
השבמחקאני בהחלט יעקוב אחרי הפרקים ויחכה לכמה טיפים שימושיים.
אם אתם צריכים טיפים בקצב יותר מהיר מהבלוג אתם מוזמנים לחפש אותי בפייסבוק Yifat Yanai Carmi ואשמח מאוד לתת מענה ספציפי לפי השלב שאתם נמצאים בו. וכמובן להציע לכם להצטרף לקבוצה של טלי אליהו Shalom New Zealand שהיא מקום מצויין לשמוע מישראלים שכבר עברו איך מתנהלים החיים שלהם, וגם למצוא הרבה שאלות של אנשים שנמצאים בדרך
מחקתגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
מחקממש יפה! גם אנחנו בדרך אבל עוד לא החלטנו סופית ניו זילנד או אוסטרליה. אשמח לשמוע על החוויות
השבמחקהי יפעת,
השבמחקשמחנו לקרוא! - תודה.
גם אנחנו עולים על מטוס בשבת, עם הבנות הקטנות... בדרך להתיישבות בניוזילנד :)
נמשיך לעקוב, לקרוא ולהזדהות...
שיהייה לכולנו בהצלחה
וואו! איזו התרגשות! המון בהצלחה!!! שמעתם על קבוצת הפייסבוק Shalom New Zealand? כדאי להצטרף כדי להקל על המפגשים הראשונים שלכם עם חוויות פשוטות כמו חיפוש טחינה בסופר...
מחקגם לי מדגדג ומתחיל לחשוב ברצינות. אשמח לקרוא על האפשרויות החוקיות לחיות שם.
השבמחקאני מבטיחה לכתוב על הבירורים שלנו פוסט מסודר, אבל המקום הכי טוב להתחיל בו בוא אתר ההגירה הניו זילנדי. immigration.govt.nz
מחקאנחנו חושבים מזמן על מעבר... הכיוון היה קנדה. לא חשבנו בכלל על ניו זילנד. נתת לנו כיוון מחשבה מעניין מאוד מאוד. ממתינה בציפיה להמשך הבלוג
השבמחק