חנוכה הוא החג הראשון שלנו רחוק מישראל, ובזכות הכריסמס התחושה החגיגית מקבלת כאן את המשמעות הראויה לה.
פעם ראשונה שהכנתי סופגניות, ה ר ב ה סופגניות. מכל הסוגים והמינים, ואנחנו רק בנר שלישי...
התאמנתי על הכנת ספינג' שנחטפו ביום שישי, במועדון הגלישה שלנו (עוד לפני שהספקתי לצלם). ולאחר הסיפתח המוצלח הזה, החלטתי שאני יכולה לנסות להכין סופגניות אמיתיות. לא ויתרתי על שיחת התמיכה של אמא וסבתא (ותודה לאלוהיי הסקייפ שנמצא בכל מקום). חבל שהן לא יכלו להיות כאן ולראות את התוצאה. אולי בשנה הבאה.
לעומת זאת החבילה הראשונה שלנו מישראל הגיעה! מלאה בכל טוב - עם ריח של במבה, טחינה וממרח תמרים (מחר כבר יהיו עוגיות מגולגלות של גלי דהרי). אין כמו מכתבים מרגשים ומשחקים חדשים שעשו המון כיף. והכל הגיע בדיוק באותו היום עם חבר מהקיבוץ הגיע לביקור מפתיע, ואיתו קפה שחור וכוסות מגניבות. תודה יואב!
שכחתי לבקש מההורים סביבונים, אז במקום זה אנחנו מכינים בעצמנו. אני בטח אהיה יותר מסודרת לפעם הבאה, עם רשימה לקראת החג הרלוונטי.
ביום ראשון בערב סחבנו את החנוכיה המהממת שלנו לחברים בניו פלימות' איתם הדלקנו את הנר הראשון. איה, יריב וכל בני המשפחה קיבלנו אותנו בחיבוק הכי ישראלי שיש, עם עץ חג מולד ובראשו דגל ישראל, ואשר ממנו השתלשלו סביבונים לרוב. הכי מדליק בעולם! אני שוקלת לאמץ לשנה הבאה.
את החנוכיה היפה הזו קיבלתי מחברות טובות ממש רגע לפני שעזבנו את הבית, ומעט אחרי שכבר שלחנו את הארגזים. היא טיילה איתנו במזוודה, מוגנת בין ערמות של בגדים וכמה כיף לי שהיא הגיעה שלמה וסוף כל סוף היא בשימוש. אני חושבת עליכן המון, ומחייכת בשמחה עם כל יום שהיא עושה לנו חנוכה שמח
אור ועדי ביקשו שאגיע לכיתות שלהם לספר על החג שלנו. בינתיים הייתי אצל עדי, והילדים בכיתה ממש שמחו (איך לא... היו סופגניות). הדלקנו נרות ובירכנו בעברית, סיפרנו על אנטיוכוס ועל המכבים, וגילינו שיש סיבה שהכל מטוגן (נס השמן כמובן... מעניין אם יקרה נס ולא נעלה במשקל באופן חריג אחרי השבוע הזה) למה מסובבים סביבון, ועל ההבדל בין המנורה בבית המקדש לבין החנוכיה. ותודה לגוגל על שלל האינפורמציה. היה מאתגר מאוד לא להכניס יותר מדי ענייני דת לסיפור הילדים, אחרי הכל זה חג שכולו היהודים מול היוונים שניסו להפוך אותנו למשהו אחר...
המורה המקסימה שהיתה איתנו בשיעור עזרה לי מאוד וכיוונה אותנו בעיקר להסברים על ההבדלים בין אנשים. אנחנו שלא חוגגים כריסמס ולא מכירים את המנהגים, ולשים את עצמם בנעלינו כשהם לומדים על המנהגים אצלנו בבית. הילדים המתוקים היו מוקסמים ולא שכחו להרים לי את האגו כשציינו שאני ממש בשלנית טובה, ושהם היו מוכנים לאמץ אותנו (פחות או יותר).
בינתיים הספקנו גם לשתול גינת ירק ותבלינים, והחלטתי לארגן פינות קטנות בבית. כי למרות שאנחנו לא יודעים כמה זמן עוד נישאר בבית השכור הזה, אני חושבת שצריכה להיות לו בינתיים תחושה של בית.
לפנינו עוד חמישה ימים לחגיגה שלנו, ואז אחרי נשימה עמוקה מתחיל הכריסמס. אנחנו כבר מכינים מתנות לחברים, וניקח בו חלק יחד עם החברים החדשים שכבר הזמינו אותנו לחגוג אותו כמו שחוגגים בניו זילנד - ברביקיו, ואחר כך לים :-)
פעם ראשונה שהכנתי סופגניות, ה ר ב ה סופגניות. מכל הסוגים והמינים, ואנחנו רק בנר שלישי...
| את אחר הצהריים פתחנו עם קשת מדהימה ומסנוורת ממש מול המרפסת |
התאמנתי על הכנת ספינג' שנחטפו ביום שישי, במועדון הגלישה שלנו (עוד לפני שהספקתי לצלם). ולאחר הסיפתח המוצלח הזה, החלטתי שאני יכולה לנסות להכין סופגניות אמיתיות. לא ויתרתי על שיחת התמיכה של אמא וסבתא (ותודה לאלוהיי הסקייפ שנמצא בכל מקום). חבל שהן לא יכלו להיות כאן ולראות את התוצאה. אולי בשנה הבאה.
לעומת זאת החבילה הראשונה שלנו מישראל הגיעה! מלאה בכל טוב - עם ריח של במבה, טחינה וממרח תמרים (מחר כבר יהיו עוגיות מגולגלות של גלי דהרי). אין כמו מכתבים מרגשים ומשחקים חדשים שעשו המון כיף. והכל הגיע בדיוק באותו היום עם חבר מהקיבוץ הגיע לביקור מפתיע, ואיתו קפה שחור וכוסות מגניבות. תודה יואב!
| מריחים את הבמבה? שיחת היום: איך אומרים במבה באנגלית. |
ביום ראשון בערב סחבנו את החנוכיה המהממת שלנו לחברים בניו פלימות' איתם הדלקנו את הנר הראשון. איה, יריב וכל בני המשפחה קיבלנו אותנו בחיבוק הכי ישראלי שיש, עם עץ חג מולד ובראשו דגל ישראל, ואשר ממנו השתלשלו סביבונים לרוב. הכי מדליק בעולם! אני שוקלת לאמץ לשנה הבאה.
את החנוכיה היפה הזו קיבלתי מחברות טובות ממש רגע לפני שעזבנו את הבית, ומעט אחרי שכבר שלחנו את הארגזים. היא טיילה איתנו במזוודה, מוגנת בין ערמות של בגדים וכמה כיף לי שהיא הגיעה שלמה וסוף כל סוף היא בשימוש. אני חושבת עליכן המון, ומחייכת בשמחה עם כל יום שהיא עושה לנו חנוכה שמח
| אין תמונה של העץ, אבל יש הדלקת נרות |
המורה המקסימה שהיתה איתנו בשיעור עזרה לי מאוד וכיוונה אותנו בעיקר להסברים על ההבדלים בין אנשים. אנחנו שלא חוגגים כריסמס ולא מכירים את המנהגים, ולשים את עצמם בנעלינו כשהם לומדים על המנהגים אצלנו בבית. הילדים המתוקים היו מוקסמים ולא שכחו להרים לי את האגו כשציינו שאני ממש בשלנית טובה, ושהם היו מוכנים לאמץ אותנו (פחות או יותר).
בינתיים הספקנו גם לשתול גינת ירק ותבלינים, והחלטתי לארגן פינות קטנות בבית. כי למרות שאנחנו לא יודעים כמה זמן עוד נישאר בבית השכור הזה, אני חושבת שצריכה להיות לו בינתיים תחושה של בית.
| הפינה שלי ליד שולחן האוכל |
יפעתי אהובה, את פשוט אוצר. נסעת רחוק-רחוק, ובסופו של עניין, את מביאה את הבית אתך, תוך יצירת הבית החדש. כייף לקרוא כמה טוב את מביאה אתך לסובבייך הקרובים, וגם הרחוקים (אנחנו :)). חיבוק גדול מכאן, עד לקשת...
השבמחק